מהי בעצם חשיבה קבוצתית?
כולנו נולדים וגדלים לתוך קבוצה, זו יכולה להיות משפחה, קהילה, גן, בית ספר, מקום עבודה... קבוצה אינה רק אוסף של יחידים, אלא מרחב עם חיים משל עצמו. כניסה לתוך קבוצה היא תמיד דרמה, לא תמיד מבינים אותה, לפעמים היא רק מורגשת בגוף, יש אנשים בקבוצה שמושכים אותנו, יש כאלו שדוחים, אנחנו מרגישים כל יכולים/חסרי יכולת, מוצפים רגשות, כמיהות, משאלות... לפעמים קבוצה מאפשרת לנו לחשוב, ליצור ולפעול בדרכים שלא היינו מצליחים בהן לבד, ולפעמים היא מעוררת חרדה, מבלבלת אותנו או מושכת לכיוונים שלא התכוונו אליהם.
הניסיון להבין מה קורה כשאנשים הופכים מיחידים לקבוצה מעסיק תיאורטיקנים שונים מעולמות הסוציולוגיה, אנתרופלוגיה,פסיכואנליזה, פסיכולוגיה חברתית ועוד. כל אחת מהמסורות הללו מביאה איתה מבט אחר: על היחסים בין היחיד לקבוצה, על תפקידים, על יחסים בין קבוצות ועל התהליכים המודעים והלא־מודעים שמתרחשים בקבוצה.
אחד החלוצים בהתבוננות על הפסיכודינמיקה של קבוצות היה וילפרד ביון (1897-1979), פסיכואנליטיקאי בריטי שהחל את עבודתו עם קבוצות במהלך מלחמת העולם השנייה באגף הפסיכיאטרי של בית החולים הצבאי נורת'פילד. ההתנסות הזו הובילה אותו להתבוננות חדשה בקבוצה: לא רק כאוסף של אנשים, אלא כשלם בעל חיים נפשיים משל עצמו. רעיונותיו על קבוצות התגבשו בהמשך בספרו "התנסויות בקבוצות", שפורסם ב־1961, והפכו לאבן יסוד בחשיבה הפסיכואנליטית על קבוצות.
הייחוד של ביון הוא בכך שהפנה את תשומת הלב לא רק לתוכן שהקבוצה עוסקת בו, אלא לאופן שבו הקבוצה חושבת ומתמודדת עם המציאות. הוא הבחין בין היכולת של קבוצה לעבוד על המשימה שלה, לחשוב, ללמוד מתוך התנסות ולהתמודד עם המציאות – מצב שאותו כינה קבוצת עבודה – לבין תהליכים רגשיים ולא־מודעים המתעוררים כאשר החרדה בקבוצה עולה. ביון קרא לתהליכים האלה "הנחות יסוד". במצבים כאלה הקבוצה כאילו "יוצרת" הנחה משותפת, שאינה בהכרח מבוססת על המציאות אך נחווית כאילו היא אמיתית. הקבוצה יכולה, למשל, להיכנס למצב של תלות, שבו היא מצפה מדמות אחת בקבוצה לדעת, להוביל ולפתור את בעיותיה; למצב של לחימה־בריחה, שבו היא מתארגנת סביב אויב ממשי או מדומיין; או למצב של זוגיות, שבו התקווה לפתרון עתידי מאפשרת להימנע מהתמודדות עם הקושי בהווה.
הקבוצה, לפי ביון, נעה כל הזמן בין המצבים/אופנויות האלו. היא אינה יכולה להיות כל הזמן "קבוצת עבודה", והמעבר בין קבוצת העבודה לבין הנחות היסוד הוא חלק טבעי מחיי הקבוצה. השאלה המעניינת היא לא כיצד למנוע את התהליכים האלה, אלא האם הקבוצה יכולה לזהות אותם, לחשוב עליהם וללמוד מתוך ההתנסות .
התרומה של ביון הייתה גם בדרך שבה הציע להקשיב לקבוצה. במקום להתבונן רק באדם שמדבר, הוא שאל מה הקבוצה כולה מבטאת דרך מה שמתרחש בה. שתיקה ממושכת, מאבק על מנהיגות, תחושה ש"צריך כבר להחליט", הופעה של מישהו שהופך פתאום לדובר של כולם – כל אלה יכולים להיות לא רק אירועים מקריים, אלא ביטויים של התהליך הקבוצתי. הקבוצה, במובן הזה, יכולה "לדבר" דרך חבריה.
החשיבה של ביון פתחה דרך חדשה להבנת קבוצות, ואליה הצטרפו במהלך השנים תיאורטיקנים וחוקרים נוספים, שהוסיפו נקודות מבט חדשות והעשירו את השדה: על יחסים בין חברי הקבוצה, על מנהיגות וסמכות, על שייכות וזהות, על קבוצות גדולות וארגונים, ועל האופן שבו ההקשר החברתי והתרבותי משפיע על מה שמתרחש בקבוצה. כך נוצר עם השנים גוף ידע רחב שמאפשר להתבונן בקבוצה מכמה זוויות – ומה שהופך אותו למעניין במיוחד הוא המפגש בין התיאוריה לבין מה שקורה ממש עכשיו, בחדר. כי בסופו של דבר, כדי ללמוד על קבוצות לא מספיק לקרוא עליהן. צריך גם להתבונן בהן, להיות בתוכן, לשים לב למה שקורה בין האנשים, ולשאול שוב ושוב: מה קורה כאן? מה הקבוצה מנסה לעשות? מה מקשה עליה לחשוב? ומה מאפשר לה ללמוד מתוך ההתנסות שלה?
וזו אולי אחת המתנות הגדולות של החשיבה הקבוצתית: היא מאפשרת לנו להסתכל מחדש על משהו כל כך מוכר – אנשים שנפגשים יחד – ולגלות שמתחת לפני השטח מתרחש עולם שלם.
לקריאה והצטרפות לקבוצת הדרכה ולימוד למנחי/ות קבוצות ניתן ללחוץ כאן
להעמקת הקריאה על קבוצות ניתן להכנס לכתב העת מקבץ
לקריאת המאמר: כיצד ניתן לראות בתוך כל הרעש? מודל עבודה להדרכה קבוצתית של מנחי קבוצות לנוער בסיכון ניתן ללחוץ כאן